דיוויד אלהרר חוקר את עולמם הרגשי של חפצים יומיומיים. באמצעות רישומים בקנה מידה גדול, הוא בוחן כיצד מוצרי צריכה מוכרים הופכים למאגרים של זיכרון, טקס ושייכות, ובהדרגה מקבלים מעמד של ממצאים עכשוויים. עבודותיו, שנוצרו בתגובה לעולם שהופך לבלתי ודאי יותר ויותר, עוסקות בנחמה ובתחושת היציבות שאפשר למצוא בדברים הפשוטים והמוכרים.

כל רישום מתפתח בתהליך הדרגתי של התבוננות, תיקון ובניית שכבות, ומשמר בתוכו עקבות של תהליך היצירה. במקום להסתיר כל שינוי ותיקון, אלהרר מאפשר להתפתחותה של העבודה להישאר גלויה, וכך משמר תחושה של נוכחות אנושית בתוך הדימוי. דיוק וחוסר שלמות מתקיימים זה לצד זה, וחושפים את תהליך היצירה כחלק בלתי נפרד מהעבודה המוגמרת.